האפליקציה הזו קיימת בגלל ארכיון גדול. שלושים שנה של תמונות וסרטוני משפחה הצטברו למעלה ממאה אלף קבצים — הרבה יותר ממה שמישהו יכול באמת לשבת ולעבור עליו. בגודל כזה אוסף מפסיק להיות משהו שמדפדפים בו והופך למשהו שצריך להביא אליכם בחזרה.
בגלל זה העיצוב מתחיל במקום לא שגרתי לתוכנת תמונות: אין שלב ייבוא. אתם מוסיפים תיקיות ראשיות והאפליקציה קוראת אותן במקום שבו הן נמצאות. שום דבר לא מקוטלג למסד נתונים, שום דבר לא מועתק לספרייה, ואף קובץ לא צריך להירשם כדי שיוכל להופיע.
לשמור על סריקות מהירות בקנה מידה גדול
שלוש הגדרות עושות כאן את רוב העבודה, וההבדל בין להגדיר אותן נכון או לא הוא ההבדל בין ספרייה שמרגישה מיידית לאחת שמרגישה כבדה:
- הוסיפו תיקיות ראשיות, לא כל אלבום מקונן. הורה אחד עם תת-תיקיות מופעלות מכסה עשור שלם; הוספת מאתיים תיקיות אירועים בודדות כרשומות נפרדות רק נותנת לאפליקציה רשימה ארוכה יותר לעבור.
- הפעילו Include subfolders כדי שההיררכיה שכבר יש לכם תעשה את הארגון, במקום לשטח אותה לתוך רשימת ההגדרות.
- סננו לפי סוג קובץ. אם אתם שומרים קובצי RAW, ייצואים וצילומי מסך לצד התמונות המוגמרות, הגבלת הסוגים שאתם מפעילים מקצצת את קבוצת העבודה עוד לפני שמשהו אחר צריך לחשוב עליה.
אקראי או רציף על פני כל הספרייה
שני הסדרים נתמכים, ובקנה מידה הזה הבחירה חשובה יותר מאשר עם כמה מאות תמונות. רציף נותן לכם כרונולוגיה — תיקייה שעוברים עליה לפי הסדר, מה שמתאים לאירוע בודד. אקראי הוא מה שהופך ארכיון גדול לשווה כיוון למסך, כי הוא מעלה דברים שבאמת שכחתם ולא צועד דרך מה שאתם כבר זוכרים.
לאקראי יש תוצאה אחת ששווה להיערך לה: תמונה שפספסתם אולי לא תחזור עוד זמן רב מאוד. בדיוק לכן חזרה אחורה בהיסטוריה חשובה בגודל הזה — זו הדרך הריאלית היחידה לתפוס משהו שהצצתם בו חצי שנייה מאוחר מדי.
מה קורה לקבצים שלא עובדים
כל ארכיון בגודל כזה מכיל קבצים שאי אפשר להציג. זו לא תקלה באוסף שלכם; זו אריתמטיקה. על פני מאה אלף קבצים שנצטברו לאורך עשורים, דרך שינויי פורמט והעברות כוננים וסנכרון ענן, חלק מסוים תמיד יהיה לא קריא. השאלה היא מה האפליקציה עושה כשהיא נתקלת בהם.
- קבצים פגומים — JPEG שנקטע בהעתקה שנכשלה לפני שנים.
- פורמטים לא נתמכים או מסוננים — כולל כל מה שאתם עצמכם השבתתם במסנן הסוגים.
- קובצי ענן בלבד — קובצי OneDrive או iCloud שקיימים כקצרנים אבל מעולם לא הורדו למכונה הזו.
- נתיבים מחוץ לתת-התיקיות שכללתם — קיימים בדיסק, אבל לא בקבוצה שכיוונתם אליה את האפליקציה.
כל אלה מדולגים כדי שהנגינה תמשיך במקום להיתקע על הקובץ הרע הראשון. וכשמדיה של המשתמש באמת לא נגישה, האפליקציה מציגה תמונות גיבוי מובנות במקום לעצור — מסך ריק היה נראה כמו קריסה, וזו המסקנה הלא נכונה מתיקייה אחת לא קריאה.
תיקיות מסונכרנות בקנה מידה גדול
כאן בעיית קובצי הענן נושכת בחוזקה. אם חלק גדול מהארכיון שלכם נמצא בתיקיית Drive, OneDrive או Dropbox מסונכרנת שמוגדרת לחסוך מקום, ייתכן שרוב מה שבדיסק הם קצרנים ולא קבצים — והם ידולגו. סמנו את התיקיות האלה כזמינות תמיד במצב לא מקוון כדי שקבצים אמיתיים יהיו נוכחים. שאלות הגיבוי בענן מכסות את זה, וגיבוי ארכיון שאין לו תחליף שווה בכל מקרה.
למצוא תמונה אחת שוב אחר כך
במאה אלף קבצים, “באיזו תיקייה זה היה?” היא שאלה אמיתית ולא רטורית. שכבות שם קובץ אופציונליות מציגות על המסך את הנתיב המלא, הנתיב היחסי, או רק את שם הקובץ, כך שתמונה שתפסה את עינכם ניתנת לאיתור בדיסק כעבור דקה במקום להיות משהו שאתם חצי זוכרים שראיתם.
המבנה עדיין חשוב
האפליקציה לא מארגנת מחדש את הקבצים שלכם, ולכן איך שהם מסודרים הוא איך שהם יוצגו. זה חשוב במיוחד לפריסות קולאז', שמציבות כמה תמונות זו לצד זו ולכן רומזות שהן שייכות יחד — אפשרות הקולאז' מאותה תיקייה בתוספת תת-תיקיות לפי נושא היא מה ששומר על הרמז הזה נכון. מדריך ארגון התיקיות מסביר על מבנה שמחזיק בקנה מידה גדול.
אם משהו נראה לא בסדר על פני ספרייה גדולה, פתחו Settings → Log לפני שאתם מניחים את הגרוע — ב-Windows הקובץ נמצא ב-%TEMP%\MemoryScreenSaverPlus.log, וב-Mac תחת ~/Library/Logs. שום דבר לא מועלה אוטומטית; לדיווח על באג, הדביקו את 30–50 השורות האחרונות בטופס הקשר.
בלי אינדוקס, בלי העלאה, בלי חשבון
אין שירות אינדוקס ברקע, אין ניתוח בענן, ושום דבר לא נשלח לשום מקום. מאה אלף תצלומים אישיים הם בדיוק סוג הדבר שלא צריך להיות מועלה לאף אחד, כולל מפתח האפליקציה הזו — ולכן הם לא. אחרי ההתקנה היא עובדת לגמרי לא מקוונת, מלבד בדיקה אופציונלית של גרסאות חדשות.
הורדה ל-Windows ול-Mac