זו תסכול קטן וספציפי שכל מי שיש לו ארכיון תמונות גדול יזהה. תמונה שלא ראיתם חמש-עשרה שנה מופיעה על המסך. אתם מרימים מבט חצי שנייה מאוחר מדי, והיא כבר נעלמה — ומכיוון ששומר מסך בדרך כלל יוצא ברגע שנוגעים במקלדת, הניסיון להחזיר אותה הוא בדיוק מה שהורס כל סיכוי להחזיר אותה.
Memory Screen Saver Plus מתייחס לשומר המסך הפועל כאל משהו שמותר לכם לדפדף בו. הזזת העכבר חושפת את הסמן לצורך ניווט במקום לסיים את הסשן, ואפשר לצעוד אחורה וקדימה במה שכבר הוצג.
דפדוף בלי לצאת
שלוש דרכים לנוע ברוטציה בזמן שהיא פועלת: המקלדת, גלגלת העכבר וחצים על המסך. השתמשו במה שקרוב יותר — העיקר שאף אחת מהן לא מסיימת את הסשן.
שומר המסך יוצא בדיוק בשתי פעולות: לחיצה על Escape, או בחירת Exit screensaver מתפריט הלחצן הימני. הצמצום הזה מכוון. דפדוף שימושי רק אם הוא בטוח, והוא בטוח רק אם לחיצת מקש בטעות או עכבר שנדחף לא יכולים לזרוק אתכם חזרה לשולחן העבודה.
סדר אקראי הוא מה שהופך את זה להכרחי
בסדר רציף, תמונה שפספסתם תחזור בסופו של דבר. בסדר אקראי על פני ספרייה של מאה אלף קבצים, ייתכן שהיא לא תצוף שוב במשך שבועות — ולא יהיה לכם מושג מאיזו תיקייה היא הגיעה, כי לא הספקתם להסתכל. חזרה אחורה היא לא נוחות שם; היא הדרך הריאלית היחידה לראות את התמונה הזו שוב.
לכל חלון מצגת יש היסטוריה משלו
מצב מצגת חיה יכול להריץ עד שישה חלונות עצמאיים בו-זמנית, כשכל אחד מדפדף במדיה בקצב משלו. לכל אחד מהחלונות האלה יש גם היסטוריית הצגה נפרדת משלו.
כך שחזרה לתמונה הקודמת בחלון אחד לא מריצה אחורה אף אחד מהאחרים. הם ממשיכים בדיוק כפי שהיו.
זה נשמע כמו פרט קטן ואינו כזה. עם היסטוריה משותפת אחת, חזרה אחורה בחלון אחד הייתה מושכת את כל השישה אחורה יחד, מה שהיה הופך הפעלה של יותר מחלון אחד לחסרת טעם ברגע שנגעתם בה. היסטוריה עצמאית היא מה שמאפשר לכל חלון להיות חוט צפייה נפרד — אפשר לרדוף אחרי זיכרון אחד בחלון בפינה בזמן ששאר השולחן ממשיך לזוז.
קיצורי מקלדת
רשימת הקיצורים המלאה נמצאת בלשונית About בתוך ההגדרות, וכוללת השהיה, דילוג וסגירת חלונות בלי לגעת בעכבר. שווה לקרוא אותה פעם אחת: ההבדל בין לדעת את מקש ההשהיה לבין לא לדעת אותו הוא ההבדל בין להשאיר תמונה על המסך לבין לראות אותה מחליקה משם באמצע משפט.
למה זה באמת משמש
- רגע ה"רגע, תחזור". מישהו עובר, מזהה פרצוף ושואל מה זה היה. אתם יכולים לענות במקום למשוך בכתפיים.
- מציאת הקובץ המקורי. חזרו אחורה לתמונה ואז קראו את הנתיב שלה משכבת שם הקובץ — עכשיו אתם יודעים איזו תיקייה לפתוח.
- להשאיר תמונה במהלך שיחה. השהו על התמונה שעליה אנשים באמת מדברים במקום לתת לטיימר להעביר אותה הלאה.
- להראות למישהו משהו מסוים. דפדפו קדימה ואחורה בכוונה, במקום לחכות שהרוטציה תואיל לשתף פעולה.
משתלב היטב עם שכבות שם קובץ
חזרה אחורה אומרת לכם איזו תמונה זו הייתה; שכבות השמות אומרות לכם איפה היא. כששכבות מופעלות, הנתיב המלא, הנתיב היחסי או שם הקובץ מוצגים על המסך, כך שתמונה שהצלתם מהרוטציה ניתנת לאיתור בדיסק כעבור דקה. מדריך ארגון התיקיות מסביר איך לבנות ארכיון שבו הנתיבים האלה אומרים משהו.
אם שומר המסך כל הזמן יוצא לכם: זו הגדרת תזוזת העכבר בשומר מסך רגיל, לא בזה. כאן רק Escape ו-Exit screensaver מתפריט ההקשר מסיימים סשן — כל השאר הוא ניווט.
שני מצבים, אותה התנהגות
הניווט עובד בין אם האפליקציה פועלת כשומר מסך במצב סרק ובין אם כמצגת חיה בזמן שאתם עובדים. ההבדל הוא בהיקף: לשומר המסך במצב סרק יש היסטוריה אחת לסשן, בעוד שלכל חלון מצגת יש היסטוריה משלו.
הורדה ל-Windows ול-Mac